<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ד'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
נשברה מפרק' ורוב בשר עמה נבלה כך פשוט בחולין.
<h2>דף מה:</h2>
כבר כתבתי [באות ב'] כי מן הפולין ולמטה שהן בפי הקדרה נדון כחוט השדר' ואם נפסק המוח שבתוכן הנמשך מן המוח טרפה אפילו לא נפסקה השדרה עצמה, ודוקא שנפסק רובו כלומר רוב העור המכוסה עליו כדאמרינן בגמרא רוב עורו, אבל המוח שבפנים אפילו נפסק והעור קיי' שלא נפסק רובו כשרה כי המוח לא מעלה ולא מוריד כך פשוט בחולין. ועוד פשוט [לקמן נ"ד ע"א] ואם נפסקה השדרה וחוט המוח (הנפסק) [לא נפסק] כשרה. ואם נפסקה השדרה כמו חוליא תמצאנו מבואר בדיני הצלעות [אות ט"ז]. הומרך המוח כלומר שנשפך כקיתון טרפה אפילו העור קיים, וכן נתמסמס כלומר שנמס כדונג מפני האש וכשמעמידו אינו יכול לעמוד כלומר כשמוציא ממנו מעט חוץ לידו אינו יכול לעמוד טרפה. ואם אינו יכול לעמוד מפני כבדו בעי' ולא איפשיט' ואזלינן לחומרא. ואם נתמזמז פירוש נתנדנד כשרה כלו' נתרוקן מעט כך פשוט. חוט השדרה שכתבתי דפסיקתו ברוב עורו נמשך עד בין הפרשות כך פשוט בחולין. ומפרש שם שהן ג' פרשות כמו שאבאר, (ועוד) [ועד] ראשונה טרפה ואם נפסקה שלישית כשרה שניה איני יודע. ובעיא ולא איפשיטא אי אמרי' עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל, או פי פרש' מהו, או פרש' עצמ' מה הוא. ועתה אבאר לך דע כי חוט השדרה מושך כל השדרה עד סוף הזנב דרך ישר וכשמגיע כנגד הירכים יוצאין מהחוט הישר שני פיצולין כלומר שני חוטין אחד לדרך ימין ואחד לדרך שמאל, ולמטה מזה מעט בשדרה שעבר שכנגד הן רכים כמו שתאמר באליה יוצאין שני פיצולין אחרים כמו הראשונים אחד מוש' לימי' ואחד לשמאל וכן שלישי, ואלו השלשה פיצולין נקראו פרשות, והחוט הישר בשדרה אשר בין פיצול לפיצול נקרא בין הפרשות, והחוט בין שני הפיצולין הראשונים כלומר בהתחלתן כשמושכין אילך ואילך נקרא פי פרש'. וזהו דינם כל החוט מן הפולין עד פי פרשא ראשונה שהוא התחלת השני פיצולין הראשונים אם נפסק רוב עוביו כמו שכתבתי ודאי טרפה, ואם נפסק החוט שבפי הפרשה שבין התחלת שני הפיצולין וכן נפסק חוט של הפיצולין עצמן וכן אם נפסק חוט הישר אשר בין הפרשות כל אלו ספק טרפה שהיא בעיא ולא איפשיטא, וכן הדין בפרשה שניה עד פרשה ג' אם נפסק רוב שום אחד מהן היא ספק טרפה. ופרש"י ג' כלה כשרה אפי' נפסק רוב עורו. ועוד פשוט ובעוף שאין לו פרשות דין חוט השדרה שלו עד למטה מן האגפים ומשם ואילך אם נפסק כשר יש מי שפי' למטה ממקום חבור האגפים לגוף ויש מי שפי' למטה ממקום ששוכבות הכנפים על הגוף שהוא למטה מסוף עוביו של כנף המחובר לגוף והרא"ש תפס עקר פי' ראשון ונכון להחמיר.
<h2>דף קיג.</h2>
השובר מפרקת הבהמ' קודם שתצא נפשה גוזל הבריות שמכביד הבשר וישקול יותר מפני הדם שנבלע באיברים כי היתה גועה אפילו אחר שחיטה ותדחה הדם לחוץ לולי השבירה כך פשוט בחולין. ולפי' מספק אסור לאכול ממנה בשר חי בשביל הדם שחזר לפנים אם לא שימלחנו כהלכתו, ויש מי שכתב שאסור אף במליחה ואפילו לצלי ונכון להחמיר, וכן כתב רב אחא. ויזהר שלא ישבור מפרקתה קודם יציא' נשמה דהיינו כל זמן שמקלחת דם כדברי רבי יוחנן.
